Video feature
את המושב פתחה ניקולה הריסון, יועצת לוועדת זכויות האדם של האו״ם, בהדגשה על חשיבות הנוכחות המגוננת שמספקים המלווים האקומניים.
הריסון אמרה: "הקהילות המקומיות דורשות מדי יום תגבור של נוכחות מגוננת, אך היכולות הקיימות אינן מספקות כלל את צורכי השטח. אנו זקוקים לגמישות רבה יותר כדי לתמוך בקהילות אלה."
והוסיפה: "המלווים נמצאים שם כדי לומר: אני רואה את סיפורך, אני רואה את פחדך, אני חש בכאבך – ואספר את סיפורך."
אנטון גודמן, מנהל שותפויות בארגון רבנים למען זכויות האדם, הדגיש את השותפות ההדוקה בין ארגונו לבין תוכנית הליווי האקומנית.
לדבריו: "שני הארגונים רואים בעבודה זו שליחות קדושה שחובה למלא דווקא בעת הזו, והיא תואמת גם את מסורתנו. אין זו קריאה חולפת או זמנית, אלא מהלך מתמשך מזה שנים רבות. אך כיום אנו מצויים ברגע שבו הקריאה הזו נעשית דחופה יותר מתמיד. אנו עדים להפרות חסרות תקדים של זכויות אדם, וזה מדאיג מאוד משום שאנו רואים אנשים נעקרים מאדמתם."
הסבל לא ילך לריק
הפעיל הפלסטיני אבו השאם ציין כי נוכחות המלווים האקומניים איננה הפתרון היחיד למצב בפלסטין ובישראל, אך היא מעניקה לאנשים תחושה שסבלם אינו לשווא.
הוא הסביר כי התפקיד שממלאים המלווים כאשר הם שבים לארצותיהם חשוב במיוחד, משום שהם נושאים עמם את קולות המדוכאים אל שאר העולם.
לדבריו: "זהו דבר הראוי להערכה ולכבוד, אך יש צורך ביותר נוכחות מגוננת."
אבו השאם שיתף בסיפורו של קשיש מדרום חברון שנורה ברגלו על ידי מתנחל, ולאחר מכן הועבר לבית חולים ישראלי שם טופל כחשוד ולא כפצוע: הוא נכבל למיטתו במהלך הניתוח שהסתיים בכריתת רגלו.
שני המלווים האקומניים אידה ו־קנוט שיתפו גם הם את עדויותיהם מן השטח.
אידה אמרה: "התרגשתי מאוד מהקבלה החמה של האנשים שם. אנו זקוקים לכך שיראו אותנו וישמעו את קולנו כבני אדם, כדי שנוכל לחיות בכבוד."
והוסיפה: "נדהמתי מעוצמת האלימות והאכזריות שאנו עדים לה יום־יום – מהתקפות רחבות היקף על מחנות פליטים, ועד מה שנחשב 'אירועים קטנים' יותר – כמו ילדים הנאלצים לראות חיילים בכל בוקר בדרכם לבית הספר. המצב קשה מאוד, ויש צורך דחוף ביותר במימון נוסף כדי לעזור לאנשים, משום שהם זקוקים לכך באמת."
קנוט ציין: "ברור לנו שהסיפוח עדיין נמשך. הדבר המדהים הוא שהכול מתואם ומתוכנן בקפידה." הוא הזכיר תקיפה לילית על קהילה בדואית שכללה גם גניבת עדר צאן תחת אבטחת המשטרה.
חדשות כואבות
הוויבינר התקיים במקביל להתפרסמות דיווחים על תקיפות אלימות בעזה, ובהן הפצצת בית החולים אל-אהלי, שבה נהרגו חמישה אנשים.
אסכנדר מגלטון, המתאם המקומי של תוכנית הליווי האקומנית, אמר כי החדשות הללו מעצימות את כאב הסיפוח והכיבוש. הוא ציטט מסר שקיבל באותה עת מעזה:
"אנחנו גוועים ברעב... אנו זקוקים למזון... אנשים מתים בהיעדר אוכל ומים."
קמפיין: עצרו את הסיפוח – סיימו את הכיבוש
הוויבינר נערך במסגרת הקמפיין המתמשך של מועצת הכנסיות העולמית: "עצרו את הסיפוח, סיימו את הכיבוש", שמטרתו להעלות את המודעות למציאות היומיומית תחת כיבוש, ולחשוף את ההפרות הנלוות של המשפט הבינלאומי – ובהן עקירה בכפייה, סיפוח דה־פקטו ומדיניות מפלה.
קמפיין: עצרו את הסיפוח – סגרו את הכיבוש
קראו, הורידו ושתפו: קולות מהשטח – מציאות חיה בשטח
דף עובדות: מכיבוש לסיפוח – הגדה המערבית כולל מזרח ירושלים
דף עובדות: חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק
