מאם פלסטינית לעולם: "תביאו את הבת שלי הביתה"

בתאריך ה-7 באפריל, בחושך בארבע לפנות בוקר, עצרו כלי רכב חמושים ליד ביתה, שם ישנו היא, בעלה ובתה, ליאן, בביתם בעיירה בירזייט בגדה המערבית.

חיילים ישראלים דפקו בדלת. "התעוררנו," אמרה לולו. "הבת שלי קראה לי."

באותו לילה התחיל מה שהפך כעת לארבעה חודשי מאסר עבור ליאן - ויום אחרי יום של חרדה ואבל יחד עם נחישות מוחלטת מצד אמה.

במבט לאחור, לולו אסירת תודה על כך שבניה לא היו שם באותו לילה. "למרבה המזל, הבנים שלי לא היו בבית כי בני הבכור הוא רופא, ובני הצעיר, אחיה התאום של ליאן, נסע לאיסטנבול לחופשה", היא אמרה. "אם הם היו בבית, החיילים היו מתייחסים אליהם רע מאוד."

כאשר לולו פתחה את הדלת, החיילים נכנסו לבית. "התחלתי לשאול אותם: מה אתם רוצים ממני?" לולו אמרה. "חייל אמר לי 'אל תדברי או שנירה בך' והוא הניח את האקדח על הפנים שלי."

חיילים אחרים עברו בתוך הבית. "בכל מקום הם חיפשו," אמרה לולו. "ואז הם ביקשו מאיתנו לשים את הידיים שלנו על הקיר."

להוריה של ליאן נאמר גם שלא לזוז או לדבר. אז הם לא עשו זאת.

"לא רצינו ליצור בעיות עבורנו או עבור הבת שלנו," אמרה לולו. "ואז הקפטן אמר לנו שהוא לוקח את ליאן אתו." החיילים לא הראו צו מעצר עבור ליאן ולא צו חיפוש עבור הבית.

ליאן, שישבה בחדרה, ביקשה להחליף מפיג'מה לבגדיה. "הוא הביא חיילת שנשארה עם ליאן כשהיא החליפה את הבגדים שלה", אמרה לולו. "ואז הוא כיסה את עיניה ואזק אותה באזיקים."

בעוד לולו נזכרת כשהיא צופה בבתה חסרת האונים, היא נשברת כשהיא מנסה לתאר איך היא הרגישה. "היא הייתה מאוד חלשה באותו הרגע," אמרה לולו, שהחלה לבכות בעודה נזכרת.

מאותו רגע, ליאן הוחזקה במה שמוגדר "מעצר מנהלי" ללא כל כתב אישום. "הם אומרים שהיא מהווה סכנה לביטחון מדינת ישראל", אמרה לולו. "כיצד זה אפשרי שהנערה הצעירה הזו מהווה סכנה למדינת ישראל?"

דממה מחרישת אוזניים

חוסר התקשורת עם בתה תלוי כמו משקולת על כתפיה של לולו. תוך ארבעה חודשים, היא הורשתה לדבר עם ליאן פעמיים.

"עורך הדין מנסה לבקש אישור לביקור," אמרה לולוץ "אסור לו להישאר יותר מ-15-20 דקות". הפגישות נערכות בנוכחות קציני ביטחון ישראלים, דבר המפר את עקרונות היסוד של ההליך ההוגן של החוק וזכויות האדם.

גם עבור מנהיגים מהכנסייה האנגליקנית של ליאן נדחו ביקורים. הוריה של ליאן שיתפו את סיפורה עם מתווך מועצת הכנסיות העולמית (WCC), הבישוף ד"ר היינריך בדפורד-סטרוהם ועם המזכיר הכללי של  ה-WCC, הכומר פרופ' ד"ר ג'רי פילאי, שקראו לשחרורה המיידי של לייאן ושל פלסטינים אחרים שנעצרו שלא בצדק.

בינתיים, לולו דואגת לבריאותה של ליאן בכלא. "בתוך הכלא, כמות האוכל היא מנה קטנה מאוד עבור כל אסיר", אמרה לולו. "הקריאה החזקה שלי לכנסיות היא לא רק ללחוץ להחזיר את בתי הביתה אלא גם ללחוץ על הממשלה שלהם לשפר את התנאים בכלא", אמרה. "האסירים סובלים. אין אוכל."

היא גם קיבלה מספר חדשות טובות: "שמענו שליאן נותנת אנרגיה חיובית מאוד לכל האסירים", אמרה לולו. "אחת האסירות חולה מאוד וליאן עוזרת לה."

בתוף מוחה, לולו כלואה בבית ללא נוכחות בתה. "אני לא יכולה להיכנס לחדר שלה כי אני עצובה מדי", היא אמרה.

"בני הבכור קיבל הזדמנות לנסוע לארה"ב להתמחות ברפואה פנימית באטלנטה".

אחיה הגדול של ליאן נאלץ לעזוב מבלי להיפרד מאחותו. אחיה התאום, שנהג לנסוע איתה לעבודה, בעודם חולקים מכונית, נוסע כעת לבד בכל יום. ליאן, בוגרת אוניברסיטה עם תואר בתזונה ומתמחה במנהל עסקים, עבדה בארגון לא ממשלתי להתפתחות נשים לפני שנעצרה.

כמה ימים עוד?

לולו מבקשת מהעולם להתפלל עבור הכוח והאומץ שלה כשהיא סופרת את הימים שבתה איננה. "אני לא בטוחה שהיא תצא בחודש דצמבר", היא אמרה. "הם עשויים לחדש את השהות שלה בכלא."

לליאן מלאו 24 שנים בתאריך ה-20 במאי - בכלא - ללא ביקורים", אמרה לולו. גם אחיה התאום לא חגג את יום הולדתו, מתוך סולידריות עם אחותו.

כשהריקנות העמוקה מאיימת להכריע אותה, לולו נזכרת באירועים משמחים מהעבר: מסיבות יום הולדת, משחקי כדורסל וכדורגל של ליאן וארוחות ערב משפחתיות פשוטות.

"כשאני מרגישה עצובה, אני גם מתפללת", היא אמרה. "אני מתפלל לאלוהים שיעזור לי להיות חזקה. לליאן יש אישיות חזקה - ויש לה לב מתוק. אני צריכה לאזור אומץ בשבילה."

כ-3,615 פלסטינים מוחזקים במעצר מנהלי, בהם 40 ילדים ו-20 נשים. פלסטיני יכול להיעצר על ידי הרשויות בישראל על סמך מידע סודי, שהעצור או עורך הדין שלו אינם יכולים לגשת אליו; ללא משפט; ומבלי שביצע עבירה, בטענה שהוא מתכנן לעבור על החוק בעתיד. לא קיימת מגבלה חוקית על משך הזמן הכולל שניתן להחזיק אדם במעצר מנהלי, ולכן ניתן להאריך את המעצר שוב ושוב.

מנהיגות ה- WCC פוגשת הורים של סטודנטית פלסטינית אנגליקנית עצורה(7 באוגוסט 2024)