ככל שהאלימות נגד הפלסטינים גוברת, "האם מישהו עונה לקריאה שלי?"

החל מה-14 באפריל ועד ל-1 ביולי, ערכו המלווים 591 ביקורי שטח שכללו נוכחות מגן, מעקב אחר מחסומים, תדרוכים, תמיכה בפעולה לא אלימה והתערבויות שהבטיחו נוכחות פעילה גלויה.

דוגמה אחת לתקרית שתועדה: ב-4 ביוני הציתו מתנחלים אדמות חקלאיות השייכות לפלסטינים מהכפר אל-ח'דר, בית לחם.כוחות הביטחון הישראליים מנעו מכבאים וחקלאים עם משאיות מים להגיע לאזור, וכתוצאה מכך אבדו עצי זית וירקות בעקבות השריפה.

דוגמה נוספת: ב-6 במאי כ-50 מתנחלים פרצו לקהילה הבדואית בביר אל-מסקוב, באזור חאן אל-אחמר שבפאתי ירושלים. הם גרמו לנזק לפחות לארבעה בתים ופצעו את תושבי האזור כולל נשים. המתנחלים נשארו ביישוב במשך 24 שעות, עד שחיילים ישראלים ליוו אותם החוצה.

תוכנית הליווי האקומני לפלסטין וישראל  (EAPPI), ביוזמת מועצת הכנסיות העולמית  (WCC), מביאה מתנדבים בינלאומיים לגדה המערבית כדי לחזות בחיים תחת הכיבוש ולתמוך בקהילות מקומיות.

"ביקורי EAPPI חשובים לי מאוד", אומר מוחמד מקהילת ג'יפטליק בבקעת הירדן ב-27 במאי. "אני אסיר תודה על הסולידריות כי היא נותנת לנו תקווה לעתיד."

עליה מליחאת, בת 27, אישה בדואית מאזור אל-מורג'את בבקעת הירדן, חלק מהגדה המערבית הכבושה, אמרה כי היא רוצה שהעולם יידע על מצוקת הפלסטינים ועל הקשיים איתם הם מתמודדים בכל יום.

המוטו שלה בחיים הוא: היזהרו מאישה חזקה.

 היא כתבה את השיר הבא בערבית על הריסת ביתה המתקרבת. השיר תורגם לאנגלית על ידי ג'ורג' סאהר, קצין הסברה, עבור משרד הקישור של מועצת הכנסיות העולמית עבור ירושלים ועבור תוכנית הליווי האקומני לפלסטין וישראל.

אני אדבר איתך על החיים שלי...

 אמנם חסר לי ביטחון, ביטחון, בית, חופש, או אפילו חיוך

בזמן שאני כמהה לחיים ובעוד כמה ימים אומר שלום לבית שלי

לכל פינה בבית שלי

לזיכרונות

צחוק

דמעות

חלומות

השנים שביליתי כאן

לילדות שלי

החברים שלי

לפרחי היסמין, הקמומיל ותימין הבר

אני אומר שלום לאבנים שעליהן שיחקתי

לחצר הכפר

לריח הבית שלי

למפגשים המשפחתיים

הכאב יהיה בליבי לנצח

אני אומר שלום לאדמה

לקירות

הבית שלי ייהרס

השופט החליט להרוס את עבודת הפרך של הוריי; החלומות והזיכרונות שלנו

השופט החליט; וללא רחמים

השופט שכח שבנו בית באמצעות זיעה

באמצעות עבודה קשה לאורך שנים רבות

עכשיו העולם מול העיניים שלי אפל

אין צדק ואין שלום

אני מתעוררת כל בוקר אל הריסה, עקירה ועינויים

אני מסיימת את היום שלי בפחד ובטיהור אתני

שכחתי את קול השירה של פיירוז

את הריקוד הבדואי של דוהייא

את מוזיקת ה​​פולק

במקום זאת, אני שומעת את רעש הקליעים

אני בוכה על עצמי

האם מישהו מקשיב לי?

האם מישהו עונה לקריאה שלי?

אני שואלת את השופט: האם זה צדק?

אני אעמוד זקופה בפני השופט

אני אספר לשופט על מולדתי

על העצב שלי

הדמעות שלי

אין לי ברירה

למרות זאת, אני נשארת בחיים